נשים מעל גיל 45 מתקשות להישאר רלוונטיות בשוק העבודה. ליאת ויעל דיברו בפתיחות על אייג'יזם ודעות קדומות

"אני טכנופובית, את מכירה את זה מהיום שאנחנו חברות", הודתה ליאת. "אבל אני עדיין מאמצת את כל הטכנולוגיות המתקדמות, גם אם קצת קשה לי – AI, צ'אט ג'י פי טי. מצד שני, לפעמים אני חוככת בדעתי אם להגיד את הגיל שלי כשאני מול לקוחות חדשים. אולי יגידו – היא כבר אולד פאשן".

השיחה בין ליאת ליעל נפתחת בנושא שלא מדובר מספיק, ובטח לא בקול רם: מה קורה לנשים בשוק העבודה אחרי גיל 45?

"הפעם, יעלי, אני רוצה דווקא שנדבר על נושא ידוע ומושתק – הקריירה והגיל", אומרת ליאת. "נכון, שתינו עצמאיות, אבל גם אנחנו צריכות להתמודד עם לקוחות חדשים ובכלל – בגיל שלנו".

יעל הסכימה: "יש באמת אייג'יזם – זה נכון גם לגברים, הוא לא מחבב את אפורי השיער. אבל הוא מתחדד כשזה נוגע לנשים. תסתכלי על ביבי, על טראמפ – גברים בגיל מבוגר שהם בשיאם. ונשים פחות."

זה לא את, זו הסטטיסטיקה

המספרים מדברים: לפי נתוני הלמ"ס, שיעור האבטלה בקרב נשים בגיל 45 עד 64 גבוה ב־15% לעומת גברים. יעל הוסיפה: "משך האבטלה אצל נשים בגיל הזה הוא בממוצע 8.5 חודשים, לעומת 5.2 חודשים אצל גברים. אני מחפשת עבודה? ייקח לי יותר זמן למצוא עבודה – סטטיסטית".

ליאת התעצבנה: "זה נורא עצוב. אנחנו מתמקצעות עוד ועוד – אני לא יכולה להשוות את עצמי היום לעומת לפני 10 או 20 שנה".

זום אין – זום אאוט

אבל מסתבר שלא כולם מתרשמים מהניסיון. יעל שיתפה: "רציתי להביא מרצה סופר מקצועית לזום מול חברה מדהימה. רואים שהיא לא צעירה, וגם קצת מלאה. אמרו – 'אנחנו מחפשים דינמיקה יותר צעירה'. זה שם קוד ל'מבוגרת מדי'".

ומה עם פנסיה? "זה ממש חוסר צדק מובנה", התריעה יעל. "מצד אחד אתה מעלה את גיל הפנסיה, מצד שני גיל התעסוקה מתנכר לנו. מה נהיה?"

מה עושים?

בתיה גלאש, פסיכולוגית תעסוקתית שמתמחה בניהול קריירות, הגיעה לאולפן עם נקודת מבט אופטימית אך פרקטית: "היום לקראת גיל 60 אנחנו בוחנות את הקריירה ה־3. זו הזדמנות לבחון את כללי המשחק מחדש".

ומה הגיים צ'יינג'ר? לדבריה, "להבין שאי אפשר להמשיך באותו מסלול. צריך לחשב מסלול מחדש – איך אנחנו מספרות את הסיפור שלנו, לוקחות את כל הניסיון שצברנו ומתרגמות אותו למה שנדרש היום בשוק".

והשורה התחתונה? לא לוותר: "המשחק הוא – איך אני הופכת להיות רלוונטית ביחס לצרכים של מקום העבודה. מה שהיה פעם לא מה שיהיה היום – אנחנו לא נלך עם הראש בקיר".

וליאת סיכמה כמו שרק היא יודעת: "את יכולה להיות בת 32 סופר מקצועית ואנרגטית, ואת יכולה להיות בת 52 או 62 עם ערך מוסף ענק – וזה תלוי במה שאת מביאה למרכז הבמה".

הפעם בפודקאסט של ליאת ויעל, במקום לדון בעוד גלי חום, חוסר שינה או מחסור באסטרוגן – דיברו על נושא חם לא פחות: הטיפול בהורים המזדקנים תוך כדי שאת בעצמך מזדקנת.

יעל פתחה את הפרק בטון כן במיוחד: "ההורים שתמיד היו המשענת הופכים להיות נזקקים באיזו שהיא דרך – אם זה פיזית ולפעמים כלכלית". היא סיכמה במדויק את הלחץ: "נוצר מצב שאנחנו מן דור סנדוויץ' – מצד אחד מגדלות ותומכות בילדים, מצד שני מטפלות ודואגות להורים".

שעות, אחריות ו... עוד שעות (במיוחד לנשים)

אם תהיתם איך מתחלקות המשימות בין גברים לנשים – הספוילר הוא: לא ממש מתחלקות. יעל הביאה נתונים חד-משמעיים: "יש נתונים מארה"ב שנשים משקיעות בממוצע 12.3 שעות בחודש, גברים 5.5. הפער ברור – הנשים מעל 100 אחוזים מעל גברים".

ליאת המשיכה בקו הזה: "נשים משקיעות יותר שעות אין ספק. הנתונים מראים את זה חד משמעית - נשים נושאות יותר בנטל גם בטיפול בילדים וגם בטיפול בהורים שלנו".

עצות מרגשות, בירוקרטיה מטריפה

השתיים דיברו גם על הבדידות של ההורים, השחיקה הנפשית, והפתרונות האפשריים. ליאת: "אני יכולה להגיד שאחי עושה יותר, אבל זה משהו שדיברנו עליו אנחנו לא בתחרות – אנחנו עם אותה מטרה, לתת תמיכה להורים שתמכו בנו".

יעל הוסיפה ממד אישי: "אימא שלי נפטרה לפני 3 שנים, אני יותר טובה בארגון, אחותי יותר טובה בלתת את היד והאמפתיה". ליאת סיכמה את הכל במונח מדויק מדי: "העבודה השקופה" – זו שאף אחד לא סופר, עד שהיא שורפת לך את הזמן, העצבים והפנסיה.

ומה עם ייפוי כוח מתמשך?

כדי לעשות סדר בעולם המשפטי המבולגן, הצטרפה עורכת הדין מגי הלפרין להסביר: "ייפוי כוח מתמשך נועד לתת לנו את האפשרות, בזמן שאנחנו כשירים, להחליט מי יטפל בעניינים שלנו היה והפכנו ללא כשירים. זו אפשרות טובה".

ומה ההבדל בינו לבין צוואה? מגי מחדדת: "צוואה נועדה להסדיר את כל העניינים של אותו אדם ביום שהוא נפטר, ייפוי כוח מתמשך נכנס לתוקף ברגע שבו הפכנו להיות לא כשירים".

ונכון, גם כאן יש פוטנציאל לסערה משפחתית: "ייפוי כוח מתמשך הוא לפעמים תחילתו של סכסוך ירושה. אם יש 4 ילדים וההורה בחר רק באחד - אז מתחיל מתח. לכן תמיד כדאי שהדברים יהיו שקופים מול כל שאר הילדים".

אז מה המסקנה מהפרק? דיברו, חלקו, חתמו על ייפוי כוח, קחו עו"ד, תזמינו מישהי שתעמוד בתור בביטוח לאומי – ואז תתפנו לרגע לחשוב על עצמכם. או לפחות לחצי שעה שקטה בלי טלפון מההורים, הילדים או הדוור.

בפרק חדש בפודקאסט, ליאת אריאב, יעל וינר ואורחת מיוחדת — מרגלית שילה, מנהלת רפואה משלימה וקידום בריאות בלאומית', צוללות אל תוך מושג הביו-האקינג ומנסות להבין: איך מתכנתים את הגוף ואת המוח כדי להרגיש טוב יותר?

"ביו האקינג זו גישה הוליסטית שמביאה אותנו לחשוב — מסייעת לנו לשפר את הביצועים של הגוף והמוח בעזרת מדע", פתחה ליאת. "עשיתי בדיקות דם, כל התוצאות שלי היו פרפקט, אפילו יותר טוב כשהייתי נערה. למה? כי אני עושה ספורט, צום לסירוגין, תזונה שמתאימה לי — בלי קשר לדיאטות".

יעל מצדה לקחה את השיחה למקום הכי אישי: "אני בתור ילדה הייתי שמנמנה. בגיל ההתבגרות התוודעתי לעולם הדיאטות וזה תמיד היה סביב גרעון קלורי — בלי מחשבה על מה נכון ובריא".

מרגלית הצטרפה לשיחה עם מבט מקצועי מהעולם המשולב של הרפואה הסינית והתזונה הפונקציונלית.

"53% מהנשים שסובלות מתסמינים של בגיל המעבר מדווחות על גלי חום", סיפרה. "זה נובע משיבושים במרכז בקרת הטמפרטורה של המוח. לא כולן יכולות או רוצות לקחת הורמונים — אז אנחנו נותנים תפריט עשיר בפיטואסטרוגן: סויה, עדשים, נבטים, ברוקולי, שיבולת שועל, קינואה..."

והכי חשוב — התאמה אישית. "אם יש לה בעיות עיכול, היא תקבל אורז מלא. אם זו חולשה בריאה, אורז בסמטי. אם כליות — אורז בר".

האם ביו-האקינג הוא הטרנד הבא או פשוט שם חדש לחיים מאוזנים? כנראה גם וגם — תלוי את מי שואלים ואיזה אורז את שמה בצלחת.