Showing results for "Hebrews" in Middle East

Here, Cosimo proudly presents Book 7 of Ancient Egypt, in which Massey explains how Egyptian wisdom–which greatly concerns itself with matters of the womb and birth, water, and the offspring of gods–was appropriated by the Hebrew holy books, and explains how the Hebrew account of creation is a clear repetition of Egyptian mythology.

"לא נלך על זה" (ראש הממשלה גולדה מאיר להנרי קיסינג'ר, שהפציר בה לקבל את יוזמת השלום המצרית, 28 בפברואר 1973) "רק זה חסר לי" (גולדה מאיר, ששה באוקטובר 1973, עם תחילתה של מלחמת...

"The State of Israel is not actually a country, not a society, not a people—it is a collection of reasons," writes Amos Oz. These reasons struggle and clash with each other, screaming to the heavens, sometimes pulling out a gun in the square. The growing divide is the contemporary Israeli identity: left and right, ultra-Orthodox and secular, Mizrahi and Ashkenazi, veterans and immigrants, socialists and free-market adherents, fanatics and liberals, skeptics and idealists, Palestinians and Jews, the founding fathers and post-modern great-grandchildren.

קו השבר ברור: מצד אחד ניצבת אליטה בעלת כושר ניידות ואוריינטציה בינלאומית, שחבריה יכולים להרגיש בבית כמעט בכל פינה ברחבי העולם; מצד שני ניצבים המוני האזרחים הנייחים האחוזים בשורשיהם: קשורים בכבלי רגש לנוף מולדתם ולמסורת עמם, תלויים לפרנסתם בשוק מקומי, ומנהלים את חייהם בשפה מקומית. מעל הכול, כוחם הפוליטי תלוי במנגנון הדמוקרטי של מדינת הלאום.

אם ירושלים נחשבת למקום השלישי בקדושתו לאסלאם, איך קרה שב-1229 שליט מוסלמי וויתר עליה לטובת מלך צלבני? מה הקשר בין הצהרת בלפור ובוטניקאי אנגלי חצוף שגנב בברזיל זרעים של עץ גומי? מה גרם לתקשורת להכתיר את סידני כהן, החייט היהודי מלונדון, כ"מלך למפדוזה"? מדוע גרם מסמך רשמי ששוגר למלכה ויקטוריה למלחמה בין האימפריה הבריטית ואתיופיה ומה בדיוק עשו שם האדונים שטרן ורוזנטאל? מטוסים גרמנים הפציצו כפר ערבי כדי להגן על החלוצים במרחביה – היה או לא היה?

אמר שיחכה בתשע מתחת לעץ החרוב. אולי טעיתי בשעה. אולי טעיתי בחרוב. בהוראות שקיבלתי בטלפון נאמר שביער יש דרך אל הכפר. וכבר כמעט שעה אני סובב ותועה כאן, ואי-שם בלב היער יש כפר שאיננו, ובכפר אנשים שאני הולך לבקרם משום שהם אינם. ואל הכפר הנעלם מוליכות דרכים הרבה, והפז'ו שלי, שכבר איננו עול-דרכים, מיטלטל ונזרק מבור למהמורה, מכף לקלע...

עמוס עוז משוטט פה ושם בארץ ישראל ומשוחח עם אנשים. הוא יצא למסע של הקשבה סובלנית ליריבים ולתמימים. והתוצאה – ספר מרתק המתעד תמונות חיות להפליא של ישראלים כאן ועכשיו, של אנשים חמי לב וחמי מזג המשמיעים באוזניו למן דברי חזון משיחי התנחלותי ועד להתפרצות של זעם עדתי, למן תורה כוחנית קיצונית ועד לתסכול ולתקווה של הפלסטינים. לקורא נדמה שוהא שומע במו אוזניו את יושבי בית הקפה הזועמים והנעלבים בבית שמש.

בקובץ של מאמרים שפורסמו בעיתונות בישראל ובעולם מספר דויד גרוסמן את סיפורן של עשר השנים הסוערות, מאז לחיצת היד של רבין וערפאת על מדשאת הבית הלבן בספטמבר 1993, ועד ימי המלחמה שאין לה שם, בשלהי שנת 2003. הקריאה ברצף המאמרים הופכת אותם לסיפור עלילה אחד, מטלטל ורב-תהפוכות, המשרטט בקווים עזים את הדרמה של החיים בישראל בעשור האחרון. בשפה אישית וגלוית-לב, מתעד גרוסמן את רגעי השיא והשפל של הדרמה הזו.

אבל גם שם היא משיגה את עושי מעשי העוול והאכזריות, ושם בחגווי הסלע, היא קוטלת אותם אחד לאחד. אחרי יום שכזה, מספר אבו חרב, תהיה הארץ מכוסה גוויות, הסלעים יהיו מלובנים מרוב החום, וההרים יתפוררו לאבקה שתרבץ על הארץ ככותנה צהובה.